| כשאני נפגש עם החבורה אנחנו מדברים ב, בחיבוקים, במבטים | ואיך צעק אלי רוני הנהג: לא מצליח לצאת, התותח חוסם את מדף נהג, ואיך חזרתי אל הטנק להסיט אותו, ורצנו ארבעתנו בְּטרסוֹת הבזלת והכדורים סביבנו |
|---|---|
| המספר מסתמך על הרמב"ם, שטוען כי ההשגחה הפרטית מצטמצמת ליחידי סגולה ואילו כל השאר מסורים לחוקי הטבע והמקרה | העובדה שהרב נפטר, לפני שהרהורי הכפירה יצאו לאור, מותירה אותם בניבכי נפשו של המספר ושם הם מוצאים את פתרונם המפויס |
עשייה זו מציגה מעין תזזית ואי שקט וסערת רגשות, בתוך האירועים הכל כך מטלטלים של המלחמה.
30| האחת, שימוש נוסף לעיצוב הזמן, זמן יהודי | מהו אותו "לב מפולש" שמבקש מהם הרב להתפלל בו את תפילת יום הכיפורים שלפני המלחמה? מבחינת המספר, אין חשיבות לתיעוד שבעת הימים "ההיסטוריים" האלו, מה שחשוב הוא בריאת עולמו האמוני המחודש, הבוקע מתוך שבעת ימי ההתרחשויות המתוארים ואדם אחר עולה מהם |
|---|---|
| יעקב הוא איש הצולע על ירכו, החיבור של הטקסט אל שם זה ולא אל השם מלא הסמכות "ישראל ", הוא משמעותי | בי"ס של הקה"ד קבוצת יבנה מתפרסם לראשונה באתר דעת - כסליו תשס"ד תוכן המאמר: א |
אחד אמת מארץ תצמח כולו וחושבים שכולו מציאות והשני תיאום כוונות שכולו מציאות וחושבים שכולו דמיון.
14| יש להם, למראות אלו, השפעה מחודשת ומנחמת בתוך עולמו חסר הסדר והחסד של המספר | כל אלו הן דמויות מנחמות, בני דמותו של אליהו הנביא, המביאות את המספר לרגעי נוחם והתרפקות, הן על ילדותו והן על תלמודו, שאינו יכול להגיע אליהם אלא בגעגועיו |
|---|---|
| אילו זימן הסיפור את המפגש הזה היה על המספר לחזור אל השבר האמוני שבאובדנו של היחיד, הבלתי מושגח, ומכאן אל שבר האמונה שבו | תיאור זה נתמך על ידי הפסוק, שבוחר המחבר לצטט מתוך טקסט של הברכה: "תיפול עליהם אימתה ופחד" |
במישור אחר מתחבר מוטיב זה אל אמירה, הנמשכת לאורך כל הסיפור, כי על אף רעידת האדמה הנפשית של מי שהיה "שם", לא זעה ארצם של אלו שלא היו "שם".
4