הביאנלה, שנוסדה בשנת 2010, היא תערוכת אמנות קבוצתית שבאופן מסורתי מתקיימת כל מספר שנים בחללים ציבוריים באזור חיפה, ומתמקדת באמנים המייצגים קבוצות חברתיות שונות, בעיקר ממוצא ערבי מהארץ ומחו"ל, לצד אמנים מובילים נוספים | אותי בטח לא יראו שנית |
---|---|
הם פנו לאמנים למרות התכווצות התקציב, מתוך אמונה בחשיבות האירוע — אמונה שניכר שדבקה ברבים מהגורמים אליהם פנו, שכן מוצגים בביאנלה השנה לא פחות מ-60 אמנים מצוינים שנידבו ממיטב יצירותיהם | מעבר לחוסר הוודאות שהנחיתה המגפה על עולם התרבות בפרט ועל אירועים והפקות בכלל, נתקלה הביאנלה בבעיה נוספת - תקציב |
השנה, היצירות מוצגות במבחר מבדר ומסקרן של לוקיישנים בלתי צפויים כמו סניף של ארומה, מלון הבוטיק קולוני, קניון סיטי סנטר, בית נרגילות, מרכז המבקרים של עמותת התיירות חיפה, וגם במוסד המתבקש היחיד מכולם — המרכז האקדמי ויצ"ו, שגם בו היצירות מתפשטות לאזורים מפתיעים, כמו השירותים.
12אין לי תמונות וחבל שלא צילמתי | כספים הגיעו ממשרד התרבות, מפעל הפיס ושגרירויות שונות |
---|---|
ההתמודדות של הביאנלה עם המצב מעוררת הערכה | עם תקציב מוגבל ואג'נדות פוליטיות וחברתיות, האוצרים הצליחו לגייס לא פחות מ-60 אמנים נחשבים מהארץ ומהעולם לתערוכה משמעותית שממשיכה להדהד הרבה אחרי החזרה הביתה הביאנלה הים תיכונית הרביעית, שנפתחה החודש ומוצגת בחללים ציבוריים ברחבי חיפה ועמק סכנין, היא אירוע אמנותי מעניין ללא ספק וכזה שראוי לדבר עליו |
תמונות של הצלמת מיכל חלבין, למשל, שמשחקות על התפר שבין אמנות לאופנה ומרפררות לתולדות האמנות, מוצגות בסניף של ארומה.
9הגבינה המלוחה ראתה ימים טובים יותר,היה לה מן צבע לא ברור אבל לא לבן כמו שגבינה צריכה להיות | הקפה כרגיל בארומה לא חם |
---|---|
הבחירה המודעת הזו תומכת בקידום המעורבות של אמנות ויצירה במרקם החיים של העיר חיפה ושל תושביה, ובחשיפה של האמנות בפני קהל נוסף ומשמעותי שלרוב האמנות נוטה להתעלם ממנו - זה שחי את חייו עם מודעות מינימלית לאמנות ואולי לא מודע לאופן בו היא יכולה לדבר אליו, לעניין אותו ולגעת בנפשו | גם עם הצבה חלשה, מדובר בתערוכה משמעותית ומעוררת מחשבה שממשיכה להדהד הרבה אחרי החזרה הביתה |
בין המוצלחות: קבוצת F+AES ממוסקבה שמציגה עבודות וידאו מהפנטות וגדולות מהחיים שמגלמות עולם הפוך משל היו הבדיחה "ברוסיה הסובייטית"; האקר קירגולו הטורקית, שמיישמת רעיונות של התנועה הסופית, עם מה שמתחיל כצחצוח שיניים תמים והופך למפגן מייסר; ללה אחמדזאי, אמנית וידאו שחיה על קו אפגניסטן-גרמניה ומתעדת את ביקוריה במולדתה ומלווה זמרת אפגנית צעירה שבשל עיסוקה מקבלת איומים על חייה; יצירות של האמנים הישראלים חן שיש, כרם נטור ובעז נוי; היאם מוסטפא שמתארת באופן נוגע ומעניין את חוויותיה כאישה בחברה הדרוזית; וידאו של בועז קייזמן, ישראלי שחי בקלן, המגולל את סיפורו של המוזיאון לאמנות עכשווית בטהרן ועוד רבים וטובים.
29