| ברגע אחד הרגע מעין של אושר | |
|---|---|
| הפיכת תחושת הרגע ממקור לשמחה לעומק הסתר הפנים | הריעו לד' כל הארץ: הספוק, השמחה, תחושת ההתפרצות החזקה היא מוקד הראשוניות שבהרגשת יום החנוכה |
אם בחלקו הראשון ראינו סימנים לצרות שעברו, לאויב, למכשולים ולאבני נגף שהוסרו מן הדרך, כאן המבט הוא לעתיד.
| אין הוא יכול עוד לעצור את השמחה פנימה | מעבר גלות לגאולה - רגע, הארת פנים לבעל תשובה - רגע קנין עולם - רגע, "מהיכן צהלת הרוח יכולה לנבוע, אם לא מהכרח הטוב המוחלט, הטוב האלקי"? הדרך כולה היא שלוה - חולי - שלוה, וזה אשר משנה את שירתו והופכה לשירה של תלות: "כי בהיות האדם שלו וחושב שטובו בידו, ושכך היא מידתו, שעמדתו היא עמדה בלתי עלולה להימעד, חזון כזה זה בעצמו הוא מוריד את הערך הרוחני של האדם, ומלפפו בחתולי דמיון כוזב, שממנו תוצאות לרגשי חיים נמוכים ואובדי כל ערך נשגב" עולת ראיה רוממות החיים הנמוכים היא הראיה הכללית, המקפת |
|---|---|
| גם מאי דאמרי' כל שיש לו עיקר יש לו שביעית ושאין לו עיקר אין לו שביעית לא ידעתי פירושו דאדרבה טפי חמיר כל דבר שאינו מתקיים מדבר המתקיים כדתנן בפ"?? ועץ אין בו תורת שביעית דלא נאסר בשביעית אלא אוכלי אדם ואוכלי בהמה ומיני צבעים שהנאתן וביעורן שוה לאפוקי עצים שהנאתן אחר ביעורן: תנא ומכולן מוכרין להן חבילה |
רגע - זמרו רגע - ואל ד' אתחנן.
| ר' יהודה אומר משמו כל מקום שיש חבר עיר היחיד פטור מתפלת המוספין ואמרי' בגמרא | העלית אותי מהמקום הנורא ביותר ממצב של "אטימת הצנור של השאיפה של הרצון הפנימי, של השאיפה לחיות ולמלאות תפקידי חיים ומציאות" הראי"ה |
|---|---|
| אמר ר' אבא בר כהנא וכלן חזרו כל הקללות שהיו בלבו חזרו לכמות שהיו בלבו חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות שאין עתידין לפסוק מישראל לעולם שנא' ויהפך לך את הקללה ולא הקללות: | לא ההבטה על הנקודה האחת אלא על דרך הגאולה כולה: "דומה דודי לצבי - מה צבי זה נראה וחוזר ונכסה כך גואל הראשון נראה ונכסה וחוזר ונראה" שהש"ר |
.