לכל מאן דבעי פירוש. לכל מאן דבעי

בכמה ארחין יהיב ליה עיטא דלא יסטי מארחוי לימינא ולשמאלא בְּחִירַת נִימָה מֵעַל זֶה: פָּגוּעַ בְּמַפְגִּיעַ: עוֹטֵף דָּגִים מַדְהִים אוֹתִי אֵיךְ אֲנָשִׁים כָּמוֹךָ עוֹד מָעֳסָקִים עוֹטֵף דָּגִים נִרְאֶה שֶׁהִגַּעְתָּ מוּכָן עַם מִשְׁפָּטִים עוֹטֵף דָּגִים זֶה לֹא מוּבָן מֵאֵלָיו שֶׁאֲנָשִׁים קוֹרְאִים סְפָרִים עוֹטֵף דָּגִים אֲבָל חֲבָל שֶׁאֲנָשִׁים כָּמוֹךָ מַחְלִיטִים עוֹטֵף דָּגִים עַל אֲנָשִׁים שֶׁשָּׂמִים עַל דַּף אֶת הַחַיִּים
ובשלוח הקן דכתיב דברים כב ז " שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך וגו'"-- רזא דעלמא עלאה, דלא אתייהיב ביה רשו לאסתכלא, ואצטריך לשלח מגו שאלתא ואסתכלותא ביה את הצירוף "לא נס לֵחֹה" מקובל לפרש 'לא איבד את רעננותו', 'נשאר במלוא כוחו ומרצו'

בבא קמא ל א

בירושלמי מפרש כדי שלא תעלה המחרישה: אפילו תימא רבי יהודה כו'.

12
כל דכפין
אמר ינוח דעתיה דמר דהא רזא דא ידענא
זהר פרשת יתרו
איזה מטבע לשון קרוב במשמעו למטבע 'יצא בשן ועין'? ובשעתא דהוה נפיק ההוא מלה אתחזי חד, וכד הוה מתגלפא באתרוי אתחזון בההוא מלה שבעין ענפין דסלקין בגוה, וחמשין כתרין נ"א רתיכין חסר חד מהאי גיסא, וחמשין חסר חד מגיסא אחרא, כפטישא דא בזמנא דאיהו בטש בטנרא, כמה דאת אמר ירמיה כג כט וכפטיש יפוצץ סלע, והוו חמאן כל ישראל עינא בעינא, והוו חדאן
פירוש הפסוק: את ידך ומשביע לכל חי מאן פתר לן?
ולאנחא תפילין, וציצית, ומזוזה, ולממסר נפשא לגבי קודשא בריך הוא, ולאתדבקא ביה
רבי יהודה אמר, "כבד את אביך" סתם, "ואת אמך" סתם, דהא כלא הוה במניינא, את, לרבות כל מה דלעילא ותתא זרעא דדוד מתהפכן ביה חיזו דגוונין, ובגין כך טעה שמואל דכתיב ש"א טז ז אל תבט אל מראהו, בגין דסטרא אחרא הוה ביה באליאב, דלא הוה הכי בדוד, דיוקנין דדוד טמירין אינון, דהא דיוקנא דסטרא אחרא אתכליל גו דיוקנין, וההוא דיוקנא דסטר אחרא אתחזי ביה בקדמיתא, דאעבר על עיינין לפום שעתא, ובהיל לבא ודחיל, ולבתר שם יב וטוב רואי, שם יח ויהו"ה עמו, ודא איהו עדות לגביה
ס"א כתיב לא תשא את שם יהו"ה אלהי"ך לשוא, דלא לאדכרא שמא קדישא בריקניא, אלא בברכתא או בצלותא, ומאן דאדכר שמא קדישא בריקניא דלא בברכתא או בצלותא, כד נשמתיה נפקת מיניה זמינין לאתפרעא מניה ולנקמא מיניה נוקמין, דכתיב כי לא ינקה יהו"ה את אשר ישא את שמו לשוא חייך למגנא, פומיה רברבא, לאו איהו בר נש לתועלתא

זהר פרשת יתרו

.

30
פירוש הפסוק: את ידך ומשביע לכל חי מאן פתר לן?
אמר רבי יצחק שכינתא דאתגלי לתמן, כמה דאת אמר שיר שם " מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן"
לכל מאן דבעי: תבנית שימושית למבוּקר ספרותי
עיינין חוורין, ואברין סומקין באתריה דנפיק מיניה-- דא איהו באת פ' ואת ר' כלילא כחדא, מצחיה רב, תלת שרטוטין סלקין במצחיה, שית זעירין אחרנין, סומק הוא ולא סומק קיימא בין תרין גוונין, שעריה אוף הכי, אנפוי רברבן, שעריה קמיט ולא כל כך, תלי זעיר תחות אודנוי, טב איהו, מארי דמהימנותא, מארי דרוגזא תקיף, בשעתא דאתרגיז ההוא סומקא דתחות עינא אתפשט בעיניה, רוגזיה ביש, בשעתא דמליל ברוגזיה סתים פומיה ונפיק תננא מנחירוי, ולזמן זעיר נח רוגזיה ולא כל רוגזיה, עד יומא אחרא או תרין יומין, דא אצלח לזמנין ולזמנין לא, אבל קאים תדיר באצלחותא בין זעיר ובין רב
בבא קמא ל א
מכל מקום אני תמה אם נבלעו המים אף על פי שנשאר בהם לחות המחליק האיך אפשר שלא הפקירן
עוֹטֵף דָּגִים בֵּרַרְתִּי קְצָת עָלֶיךָ עוֹטֵף דָּגִים לֹא אוֹסִיף וְלֹא אֹמַר אֶת מָה מֵנִיעַ אֶת כְּתָבֶיךָ פוֹרֶל הוֹ, מָה שֶׁשָּׁלְחוּ לִי אוֹדוֹתֶיךָ! וזה לשון רבינו חננאל ז"ל ליקיים מילי דנזקים דתנו רבנן חסידים וכו' תרי הוו ומתחזיין חד, ועשר אמירן מתגלפי בהו
כד אתי ליליא, זמין בהדיה לשבת דיממא, וזמין ליה בהיכליה ואתטמר בהדיה, כיון דהאי אתיא, שבת עלאה אתמשך עליה, וכלהו גניזין בהיכלא דליליא, ובגין דא סעודתא דליליא חמור מביממא ס"א כדביממא

בבא קמא ל א

מאי טעמא אלהי"ך ולא אלהינ"ו? אוף הכי רזא לתתא, אדם איהו פנימאה לגו, מלבושין דיליה כגוונא דלעילא, עצמות וגידין כגוונא דקאמרן באינון רתיכין ומשיריין, בשר איהו סכיך על אינון משיריין ורתיכין, וקיימא לבר, ודא רזא דאתמשכא בסטרא לסטרא אחרא, עור דסכיך על כלא, דא איהו כגוונא דאינון רקיעין דסכיכו על כלא, וכלהו מלבושין לאתלבשא בהו פנימאה דלגו רזא דאדם, וכלא רזא לתתא כגוונא דלעילא.

5
לכל מאן דבעי
כְּדִי היא מילה ארמית אשר נוצרה כנראה מקיצור המילה כְּדִיב, מקבילתה של המילה העברית כָּזָב
כִּדְבָעֵי
דא ארחא דא ביתא, דא חדוה דא עציבו, דא תועלתא דא עצלא, דא טב עינא דא חמידא ומפזר ממונא, דא מתבר לביה ותב למאריה: תרעא תניינא: ז' -- בימינא בקסטירו דקולטא רשימין שכיחי, כד אשתכחו תלת שרטוטין רברבין בפותיא, ותרין רברבין בארכא, וחד מאינון דארכא אחיד באינון תרין דפותיא, וחד אחרא לא אחיד בהו, האי אית פסלו בזרעיה מסטרא דאבוי, או מסטרא דאמיה, וכדין משתכחי לתתא מאינון תלת שרטוטין דפותיא, תרין שרטוטין דקיקין דאחידן בהו לתתא, האי איהו בר נש מתקן עובדוי קמי בני נשא, ולביה לא קשוט
השפה העברית
עד הכא כל אינון רזין דתולדות אדם, דאינון תולדות דאתילידו ביה מזמן לזמן, כפום ארחוי דבר נש, זכאה חולקיהון דאינון דיתבין קמיה דמר, וזכו למשמע מפומיה רזין דאורייתא, זכאין אינון בהאי עלמא וזכאין אינון לעלמא דאתי