האדונית והרוכל סיפור. מעמקים

אובססית הבליעה נקשרת לארוס, ושוב קושרת בין ארוס למוות מהות ההתקרבות של היהודים לגויים: ישנו מרחק עצום בין עולם הגויים לבין עולם היהודים ואי אפשר לגשר עליו
הביטוי הסמלי של הסעודה הוא הקשר של עם ישראל לאומות העולם- סעודה יוצרת קירבה ולכן היא אסורה, ומציצת דם יהודי מזכירה באופן הפוך את עלילות הדם על היהודי הנצרות השתמשה בסיפורי הערפדים כדי להשליט את האידיאולוגיה הנוצרית, מבחינתה הערפד הוא השטן, האנטי כריסט, ובסיפורים רבים מצליחים להמיתו לבסוף באמצעות הצלב הקדוש לנצרות

האדונית והרוכל

האוכל אסף את סחורתו והמשיך בדרכו.

29
האדונית והרוכל
זו הפתיחה לסיפור המתח יוצא הדופן של עגנון
האדונית והרוכל שי עגנון
בבחירת הדימוי המספר מביע את עמדתו לגבי הקשר בין הדמויות
האדונית והרוכל
בסיום אימא אדמה, שהיא האלה האם הגדולה, המעניקה חיים ופריון לעולם, מענישה אותה בהקאת נבלתה
מוטיב הסכין — חוזר ביצירה פעמים רבות כאמצעי לאפיון הדמויות בד בבד ישנם רמזים בסיפור לגרמניה הנאצית
אומנם הבית הוא בית ציידים, ועל קירותיו תלויות קרניים של בעלי חיים, אך כאמור אין מוזכרות בו חיות, והרי מדובר ביער, למעט כלבה אחת השומרת על האדונית ככל שהאוכל אוכל הוא מסתאב, והוא נעשה בהמי יותר מבחינה רוחנית

האדונית והרוכל

יהודי אירופה הנודדים מצאו במרוצת הדורות מגורי קבע במדינות שונות, כמו הרוכל הנשאר בבית האדונית לפרק זמן.

28
האדונית והרוכל שי עגנון
האכילה קשורה בהתרחקות של הרוכל מדרכו, במינות ובתאוות
האדונית והרוכל שי עגנון
תפיסת הגבר את האישה בכפל דמות היא שורש המצוקות בחיי הנישואין
האדונית והרוכל
מקורות היניקה של דמות ומפירית וקניבלית זו לקוחים מהפולקלור הנוצרי-עממי, מסיפורים גותיים סיפורי פנטזיה, מתח ואימה שרווחו במזרח אירופה ובמרכזה, נוסח הגולם מפראג, סיפורי פרנקנשטיין, סיפורי אגדות כמו עמי ותמי הנזל וגרטל בהם מופיעה המכשפה המפטמת כדי לאכול את המפוטם, סיפורי כחול הזקן הרוצח את נשותיו, וסיפורי הערפדים כדוגמת דמותו הדמונית של הרוזן דרקולה
הסכין מסמלת גם את אשמתו של העם היהודי, שנתן לגויים כלפי העם היהודי הלוא אף אתה מוכר סכינים שאפשר לשחוט בהן אדם" עמ' 94
במסגרת תהליך התבוללותו הוא גם מתחבר לאנשי המקום ומשנה את בגדיו אריך פרום בספרו השפה שנשכחה מביא תיאוריה של אנתרופולוג גרמני מאמצע המאה ה-19, בשם באכהופן, לפיה לפני החברה הפטריארכאלית הייתה קיימת חברה מטריארכאלית, שהתבססה על שלטון האם וסגדה לאלות האדמה, לאם הגדולה

האדונית והרוכל שי עגנון

ומזכירה את דברי יעקב לאחר היעלמותו המסתורית של יוסף:" ויאמר כתנת בני חיה רעה אכלתהו טרף טרף יוסף" בראשית, לז לג.

6
האדונית והרוכל
לתפנית זו יש משמעות סמלית, שרק חזרת היהודים לאמונתן תציל אותם
האדונית והרוכל
ההיסטוריה היהודית חוזרת על עצמה מפני שעם ישראל לא למד את לקחו
האדונית והרוכל
לכן אנו מגלים יחד עם הרוכל מיהי האדונית