| וגילתה, להפתעתה, שהיא יכולה לנשום מתחת למים | עיקר רכושה נדחק לשם — בעיקר ספרים, קומץ פסלונים ותשמישי פוג'ה גלולים ברדיד צמר בלוי |
|---|---|
| הרהיבה עוז ושאלה: את חושבת שצריך להתייחס לחלום כמו אל משהו אמיתי? נפלט לה גיחוך, לפחות הוא מצחיק, השלומיאל הזה | לכן כאשר התקרב גל, גבוה ואימתני, צללה כדי לא לחטוף אותו בראש |
| השמיכה המשובצת, סמלו המסחרי, נעלמה | מעולם לא ניהלו ביניהן שיחה על דברים אישיים אך הבוקר ביקשה לגייס לזכותה את הפעמים שבידרה את לורה בשלל הערות סרקסטיות והחליטה לתלות בה את יהבה |
|---|---|
| תכף אחרי המחשבה הזאת גערה בעצמה: אבל למה שוב להשוות ביניהם? גם בארץ שלי, שאליה אני נוסעת, אמרה לדיילת, גברים מתנהגים ככה לנשים, בחוסר כבוד | הדלתות המנחשות פלטו אותה אל אולם הנוסעים השבים |
| הוא חייך ופרש זרועות במחילה טיפוסית נדיבה של מי שהתרגל משחר חייו לחטוף ממנה ולסלוח לה באותה נשימה | להשתחוות ולגעת בכפות הרגליים עם יד שהטבעת עליה נשיקה, אך היתה מאובנת מתדהמה, שהלא באבא איתה והוא מכיר אותה, אף שמעולם לא נפגשו ממש |
|---|---|
| איך זה שאף אחת לא אומרת לו להסתפר כבר ולשים סוף לזוועה | אך לורה, למזלה, שתקה והמשיכה להסתכל לה בעיניים |
נהרת האור החלבי הפכה לאלומה ששטפה את בטן המטוס, השולחן נעלם ובאבא עמד ואט אט התרחק ממנה בעודו עומד.